אמא של מיכל, בת 7, הביאה אותה אלי לאחר שמיכל סירבה במשך חודשיים לעלות על אופניה. הסירוב החל לאחר נפילה כואבת מהאופניים שגרמה לפצע רציני, ומאז הצהירה מיכל כי לעולם לא תעלה עוד על אופניה. שום דבר לא עזר – שכנועים, בקשות, גם לא ההבטחה לקנות לה אופניים חדשים.

אבחון התמציות במקרה הזה היה מעט יותר מסובך, משום שהאם לא רצתה שמיכל תדע לשם מה נועדה התמצית. "אם תשאלי אותה על נושא האופניים היא לא תסכים לדבר על כך ותסרב לקחת את התמצית", טענה האם. כיון שכך היו פני הדברים ביצעתי את האיבחון תחילה עם האם. האם סיפרה כי מיכל היא ילדה שמחה ועליזה, חכמה מאוד, ופרפקציוניסטית. היא אוהבת שהדברים בשליטה, ואוהבת לעשות כל דבר בצורה מושלמת. ניסיתי לברר עם האם מהיכן לדעתה נובע הקושי והיא העלתה את ההנחה שאם מיכל לא בטוחה ביכולתה לרכוב בצורה מושלמת היא תעדיף שלא לרכוב בכלל.

לאחר מכן שוחחתי עם מיכל עצמה. השיחה היתה כללית, ונועדה כדי להבין את האופי של מיכל, בלי להזכיר כמובן את נושא האופניים. מיכל סיפרה שהדבר שהכי חשוב לה הוא להיות התלמידה המצטיינת בכיתתה, מה שהראה את שאיפתה לשלמות. גם בשאר הדברים נראתה התאמה לדבריה של האם. הודיתי למיכל, וקראתי שוב לאם להתאים יחד איתי את התמציות.

מיכל קיבלה תמצית להתגברות על פחדים ולאומץ לב, תמצית להתגברות על הטראומה, ותמצית שתאפשר לה "לזרום" יותר עם החיים, גם אם הדברים אינם מושלמים. בינתיים לא קבענו פגישה נוספת, מפני שאצל ילדים לפעמים מספיקה פגישה אחת ובקבוקון אחד לפתור את הבעיה. לאחר שבועיים סימסה לי האם בשמחה כי מיכל הסכימה לשבת על אופניה, ואף הסכימה שמישהו ירכיב אותה, אך עדיין לא רכבה בעצמה. לדבריה, גם הפעולות האלה היוו התקדמות גדולה. לאחר שבועיים נוספים הבקבוקון נגמר, והאם דיווחה שלצערה מיכל חזרה להצהיר שלעולם לא תעלה על אופניה. במקרה כזה קובעים פגישה נוספת ולוקחים בקבוקון נוסף לחיזוק.

בפגישה השניה העלתה האם צד נוסף של הבעיה: מיכל אמרה שהיא מתביישת שתיפול שוב ושמישהו יראה אותה. היא אמרה שאם תיסע שוב זה במקום שבו אף אחד לא יוכל לראותה. במקרה זה הוספנו לבקבוקון שלה תמצית שעוזרת לנו לא להיות מושפעים מדעתם של אחרים עלינו, ואף עוזרת לא לתת לדיעה זו לנהל אותנו ולהחליט בשבילנו. שבועיים לאחר תחילת הבקבוקון השני מיכל חזרה לרכוב על אופניה ללא שום בעיה.

חזרה למקרים לדוגמא